כולם מדברים על ויסות רגשי בנוגע לריפוי של אכילה פסיכולוגית. אז בואו נבין את הדבר הזה קצת לעומק.
אכילה פסיכולוגית - היא אכילה שלא נועדה להזין את צרכי הגוף והיא מתרחשת לנוכח של: גירוים פנימיים - רגשות מחשבות. גירוים חיצוניים- מראה, זמן, ריח. טעם של מזון שמעורר חשק לאכול גם כשאני לא רעב פזיולוגית.
בואו נדבר על אכילה פסיכולוגית כתגובה לגירוים פנימיים ועל הדרך לסייע לה.
הדרך לריפוי ע"פ השקפתנו ב אנימו ANIMO IL צריכה לעבור בין שני מסלולים:
המסלול הראשון- חשוב בפני עצמו (אך לא שלם ללא המסלול השני) כרוך בלימוד של חמלה וקבלה כלפי כל ההתנהגויות שלי בהווה, גם כאלו שאני לא אוהב או מקבל מתוך הנחת היסוד: "שבכל התנהגות שלנו יש כוונה חיובית" כלומר, איזה צורך התנהגות זו באה למלא. הכוונה הזו היא ברוב המקרים לא מודעת אבל יש פה קאצ׳: המסלול הזה לעולם לא יהיה שלם ללא המסלול השני של הריפוי.
המסלול השני- הוא בעצם מסלול הזהות: אם במרקם הזהות של הנפש שלי, יש לי אמונה ש: "מה שאני- זה לא מספיק״. יהיה לי מאוד קשה ואצטרך הרבה כוח רצון ללמוד קבלה וחמלה לעצמי. זה כמו ניסיון להניח טפט על קיר, בלי הדבק- יכול להיות שלרגע זה יראה בסדר אבל מאוחר יותר, הטפט פשוט יתקלף.
כדי לייצר שינוי במסלול השני חובה לעבור דרך חוויות חיים שיצרו את האמונה הזו ולעבד אותם במוח כלומר לייצר מצב רגשי שבו הפרשנות של מה שקרה אז בעבר ישתנה ויגרום למח שלי לעדכן את האמונה הישנה שהתקבעה בעקבות אותם אירועים.
וכשזה קורה, זה כמו קסם. קל יותר להיות בחמלה וקבלה קל יותר לאהוב את עצמי וקל יותר להתמודד מול כל מעידה בדרך בתהליך של הרזיה ומשם הדרך סלולה להצלחה.
Comments